החלטה בתיק מ"ת 17134-06-12

נגד המשיב הוגש כתב אישום, ת"פ 17109-06-12, במסגרתו מואשם המשיב בעבירות של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית ושיבוש מהלכי משפט. ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בקשה זו היא הבקשה שבפני.

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 21.5.12 בסמוך לשעה 21.15, נהג ראיד בן וליד אמארה, המכונה לאפי (להלן: "ראיד"), ברכב מזדה בכביש מכיוון נשר לכיוון כללי של יערות הכרמל כאשר לצידו יושב המשיב. המשיב יחד עם ראיד החזיקו ברכב סם מסוכן מסוג הרואין במשקל כולל של 480.53 גרם נטו וזאת שלא לצריכה עצמית. הסם הוחזק בתוך קופסה שחורה כשהוא מחולק ל-6 מארזים סגורים עם סרט דביק ואריזה נוספת מפלסטיק סגורה בחום. במהלך הנסיעה התבקש ראיד על ידי שוטרי בילוש לעצור את הרכב. ראיד עצר את הרכב וכאשר ראה את השוטרים, שלבשו כובעי זיהוי, יוצאים מרכבם לעברו, החל בנסיעה ובמהלך המנוסה מהשוטרים השליך המשיב את הקופסה עם הסמים מחלון הרכב וראיד השליך מהחלון שלצידו את מכשיר המירס שהיה ברשותו.

לטענת המבקשת יש ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, בין היתר, הודאתו של המשיב באופן חלקי בהחזקת הסמים והובלה שערך למקום בו זרק את הקופסה שהכילה סמים; ד.נ.א. של המשיב שנמצא על איזולירבנד שעטף את הסמים וכן ט.א. של המשיב שנמצאו על גבי הקופסה שהכילה את הסמים; חוו"ד מטא"ר לפיה מדובר בסמים מסוג הרואין במשקל כולל של כ-480 גרם נטו.

כן טוענת המבקשת כי קיים יסוד סביר לחשש כי אם ישוחרר המשיב ולו בתנאים מגבילים, יסכן את שלום הציבור, ינסה להשפיע על עדים ויביא לשיבוש הליכי משפט. נטען כי העבירות בהן מואשם המשיב מקימות חזקת מסוכנות על פי סעיף 21 לחוק המעצרים. כן נטען כי מדובר בכמות סם גדולה אשר מצביעה על כך שנועדה להפצה וגם טענתו של המשיב כי אינו משתמש בסמים מצביעה על כך שמדובר בסמים שנועדו להפצה. נטען כי חלק מעדי התביעה הם קרובי משפחה של המשיב. נטען כי גרסתו של המשיב כי לא הבין שמדובר בסמים, אלא חשב שמדובר בחומר נפיץ, אינה מתיישבת עם אמרתו בשטח, כאשר אמר לשוטרים "אלה הסמים" וכמו כן, גם אם גרסה זו נכונה הרי לכל הפחות מדובר בעצימת עיניים מצדו של המשיב וגם אם מדובר בחומר נפץ הדבר לא מוריד ממסוכנותו של המשיב.

ב"כ המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. נטען כי מרגע שהבחינו השוטרים ברכב ועד הגשת כתב האישום המשיב, שהיה שוטר ונעדר עבר פלילי, פעל כמו שוטר. נטען כי השוטרים לא ראו את השלכת הסם וכשהם נעצרו המשיב אמר שהוא זרק. הוא גם הוביל את השוטרים למקום שבו הושלך הסם והודיע שהושלך גם פלאפון. לאור שיתוף הפעולה המלא של המשיב מתחילת מעצרו, העדר עבר פלילי והתנהלותו של המשיב מבוקש לבחון חלופת מעצר ולהורות על קבלת תסקיר בעניינו.

ראיות לכאורה ועילת מעצר:

לאחר עיון בחומר החקירה ובטענות הצדדים אני קובע כי קיימת תשתית ראייתית המבססת לכאורה סיכוי של ממש להוכחת עובדות כתב האישום, באופן שיקבע כי המשיב אכן ביצע את העבירות המיוחסות לו. ב"כ המשיב אף מסכים, כאמור, על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר.

בתיק קיימות, בין היתר, הודעותיו של המשיב. בהודעותיו המאוחרות יותר המשיב הודה למעשה בהחזקת הסמים ביחד עם ראיד ואף סיפר כיצד קיבל את הסמים ביחד עם ראיד מאדם שלישי וכיצד היה עם ראיד וסייע לו כאשר ראיד חילק את הסמים לחבילות מתחת לביתו של המשיב (דברים שאותם לא חשף בהודעותיו המוקדמות). המשיב סיפר כי ראיד השתמש בכפפות כדי לא להשאיר ט"א כאשר חילק את החומר לשקיות. לאחר מכן הם נסעו ביחד על מנת להפגש עם אדם בשם חאג' שראיד דיבר איתו באמצעות הפלאפון. המשיב טען כי לא ידע שמדובר בסמים וכי באותו זמן חשב שמדובר ב"חומר דינמיט רימון יד". סיפר כי ראיד ביקש ממנו לזרוק את הקופסא בזמן שברח מהשוטרים. עוד סיפר המשיב כי לאחר שתפסו אותם השוטרים הוא הוביל את השוטר למקום שבו זרק את הקופסה וכן למקום שבו ראיד זרק את הטלפון שלו מהחלון. כך גם עולה מדו"חות הפעולה של הבלשים.

ראיד בהודעותיו מכחיש כל קשר לביצוע העבירות ולסמים שנתפסו. טען שרק נסע לטייל והמשיב הצטרף אליו. טען שלא היו סמים ברכב. כמו כן, טען שלא ידע שהשוטרים שניסו לעצור אותו היו שוטרים. טען שהיה מדובר בג'יפ ללא סימני זיהוי של משטרה וכי השוטרים לבשו בגדים רגילים ורק לאחר שברח מהם והם קראו לו בכריזה לעצור הבין שהם שוטרים ועצר. מדו"חות הפעולה של הבלשים שעצרו את המשיב ואת ראיד עולה כי סימנו להם לעצור עם "צ'קאלקה" הבהובי אורות וכאשר הרכב נעצר ירדו מהרכב עם כובעי זיהוי משטרתיים, אך בכל זאת נוסעי רכב המזדה המשיכו להמלט מהם עד שלבסוף נעצרו. ראיד טען עוד כי הפלאפון שלו נפל מהאוטו כאשר ברח ולא השליך אותו החוצה.

כן קיימים בתיק, בין היתר, דו"חות פעולה ומזכרים של השוטרים; חוו"ד מטא"ר בעניין הסמים; ד.נ.א. של המשיב נמצא על העטיפה של הסמים וכן ט.א. של המשיב שנמצאו על גבי הקופסה שהכילה את הסמים.

אני קובע כי יש במכלול הראיות המצויות בתיק החקירה, הכוללות את הודעות המשיב והראיות הנוספות, כמפורט לעיל, כדי לענות על דרישת הראיות לכאורה ולהביא למסקנה לפיה, לכאורה, המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו. ב"כ המשיב אף אינו חולק, כאמור, על קיומן של ראיות לכאורה.

מדובר בעבירות סמים ושיבוש כאשר מדובר בכמות גדולה של סמים. על כן, קמה  חזקת מסוכנות, שכן אין המדובר בעבירות הנוגעות לשימוש בסם או החזקת סם לשימוש עצמי. בנסיבות העניין, ניתן לומר כי נשקפת מסוכנות מהמשיב והמשיב לא הפריך מסוכנות זו.

יצויין כי טענתו של המשיב כי לא ידע כי מדובר בסמים, אלא חשב שמדובר בחומר נפץ (הגם שלצורך מעצר, טעות זו בעובדה לא מפחיתה מסוכנות), תבחן בבוא העת על ידי המותב שידון בתיק העיקרי. ההלכה היא כי בשלב זה בית המשפט בוחן רק את הפוטנציאל ההוכחתי של חומר החקירה, ואין הוא קובע ממצאים מזכים או מרשיעים. ראו:

בש"פ 826/08 קיאל קשאש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.2.08);

בש"פ 3161/10 מהרבנד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 2.5.10);

בש"פ 663/08 סדיק סרחאן ואח' נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 12.2.08);

בש"פ 860/08 חגי אזולאי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 10.2.08);

בש"פ 868/08 חוסיין אשכור נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 17.2.08);

בש"פ 10307/07 מדינת ישראל נ' אסף לוזון ואח' (טרם פורסם, 6.12.07);